אבודרהם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובעת, ילידת 1.4.49, נפגעה ביום 13.5.10 בתאונת דרכים. התובעת נחבלה בגבה במהלך נסיעה באוטובוס. כתוצאה מכך אושפזה ל – 3 ימים בבית החולים מעיני הישועה במהלכם טופלה שמרנית. בהמשך טופלה בקופת חולים מאוחדת.

2. מומחה בית המשפט ד"ר טאובר בדק את התובעת ואלו ממצאיו:

לתובעת נגרמו שני שברי דחיסה. היא סובלת כיום מהגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני וקיים ממצא אובייקטיבי התואם מגבלת כיפוף.

נכותה הרפואית הכוללת – 20% לפי סעיף 37 [7] [ב] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956.

התובעת סובלת מנכות קודמת ומהגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, אותן העמיד על 10%.

לכן יש לייחס לתאונה נכות ומגבלה כדי 10%.

נכותה הזמנית ואי כושרה המלא של התובעת כתוצאה מהתאונה – חודשיים וחצי, כלומר עד ליום 30.7.10 ולפי אישורי הרופאים המטפלים.

3. התובעת העידה היום כעדה יחידה מטעמה. הצדדים לא זימנו את ד"ר טאובר לחקירה על חוות דעתו. כל אחד מהם הגיש תיק מוצגים.

מחלוקות וממצאים לפי ראשי נזק

הפסדי השתכרות לעבר

שכר עובר לתאונה

4. התובעת עבדה כבלנית במקווה, אצל עיריית בני ברק. מתלושי השכר שהגישה הנתבעת עולים הנתונים הבאים:

בשנת 2009 עמד שכרה החודשי הנומינאלי על ממוצע של 5,129 ₪ ובהצמדה למדד – 5,700 ₪.

בשנת 2010 פחת שכרה ביחס לשנה הקודמת. החל מינואר ועד כולל אפריל,חודש עובר לתאונה, השתכרה בממוצע סכום נומינאלי של 4,840 ₪ ובהצמדה למדד – 5,300 ₪. באישור המעבידה מ – 19.12.10 נכתב ששכרה ברוטו של התובעת לפי משרה מלאה עומד על 4,604.90 ₪. לא ניתן לקבוע לפי מה ולאיזה צורך חושב שכר זה. מכל מקום ולפי כלל הראיה הטובה יותר, אני מעדיפה את תלושי השכר שהוגשו והמלמדים על שכר גבוה יותר. כך אכן חישב ב"כ התובעת.

הסכום הקובע לצורך פיצוי – 5,300 ₪ לחודש.

הפסד – הפחתה בשכר